מזרחי, דברים כ״א:י״ח

18 ויסרו אותו מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו. כדתנן בפרק בן סורר ומורה מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו ופריך בגמרא שלשה למה לי בתרי סגי ומשני אמר אביי ה"ק מתרין בו בפני שנים ומלקי' אותו בפני ג' ופרש"י מתרין בו בפני ב' דבענין עדים שהתרו בו ועב' שאין אביו ואמו נאמנין עליו להורגו כדכתיב על פי שנים עדים יומת המת ומלקין אותו בפני שלשה כלומר יביאוהו לפני שלשה דיינים והדיינים יחייבוהו מלקות וילקהו שליח בית דין כשאר כל הלוקין דמלקות בג' והתם בעי הגמרא מלקות בבן סורר ומורה היכא כתיבא כדר' אבהו בכתובות גבי מוציא שם רע דא"ר אבהו למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע וגו' מה להלן מלקות אף כאן מלקות פי' למדנו ויסרו דמוציא שם רע דכתיב ביה ולקחו זקני העיר ההיא את האיש ויסרו אותו מויסרו דבן סורר ומורה וההוא ויסרו דבן סורר ומורה למדנו מבן דכתיב ביה בן וההוא בן למדנו מבן דוהיה אם בן הכות הרשע ונו' מה להלן מלקות אף כאן מלקות:

19 בן סורר ומורה אינו חייב עד שיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין שנא' זולל וסובא ונאמר אל תהי בסובאי יין ובזוללי בשר למו. כדתנן בפ' בן סורר ומורה ופירוש תרטימר חצי מנה כדמפר' בגמרא ואע"פ שאין ראיה שמקרא דאל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו דדילמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל ומיהו שלמה מהא אזהריה משום דמימשיך בתריה טפי זכר לדבר מיהא הוי שכן שנינו שם אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו ופרש"י זכר לדבר דמבשר מקרי זולל ומיין מקרי סובא:

20 ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו. בפ' בן סורר ומורה ואע"ג דלגבי ישמעאל כשקנטרו עליו מלאכי השרת ואמרו רבונו של עולם מי שעתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר השיבם באשר הוא שם לפי מעשיו של עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות שאני התם שעדיין לא התחיל באותה עבירה של צמא לא מיניה ולא מקצת אבל הכא כבר התחיל רשעותו של עתיד שמכיון שמכלה ממון אביו בגניבה כדי לאכול ולשתות יבא זמן שיבקש למודו ולא ימצא וילסטם הבריו' כדתניא רבי יוסי או' וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין אמרה תורה יצא לב"ד ליסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומור' שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב ויש לתמוה אם אינו נהרג אלא על שם סופו שסופו ללסטם את הבריו' להרגן למה גזרה תורה להיות מיתתו בסקילה והלא אפי' כשימות חייב אין מיתתו אלא בסייף ועונשו של ימות זכאי הוא שתהא מיתתו בסקילה שהיא היותר חמורה שבמיתות ושמא י"ל דהאי מלסטם הבריות סתמא דקאמר הוא אפי' בשב' שמיתתו בסקילה א"נ ומלסטם את הבריות דקאמר לאו דוקא אלא הה"נ שיעבור עבירות שיש בהן מיתת סקילה ושריפה וחנק תדע דהא מסמיכות הפרשיות של וכי יהיה באיש חטא משפט מות עם פרשת בן סורר ומורה הקודמת לה דרשו רז"ל מגיד שאם חסים עליו אביו ואמו סוף שיצא לתרבות רעה ויעבור עבירות ויתחייב מיתה בב"ד דהיינו סקילה דומיא דהכא: